בחלק ב’ של הראיון הבלעדי של אריאל מקדונלד ל-ONE, אגדת העבר של מכבי תל אביב השווה בין הלחץ אצל הצהובים לפנאתינייקוס, התרשם מלורנזו בראון, נזכר בשאראס, מארק בריסקר, אנתוני פארקר, ניקולה וויצ’יץ’ ועוד רבים וטובים.
מקדונלד נזכר גם בשלשה הגדולה של עודד קטש במדי היוונים וניתח את יחסי הכוחות בסדרה בין הצהובים לפאו ואת ההשפעה של חיסרון הביתיות של מכבי. בנוסף, הוא חשף כי הוא היה מעוניין בעבר להיות עוזר המאמן של הצהובים ולא פסל אפשרות כזו בעתיד. ולקינוח: מה קרה כשרשם כשהוא ממכבי תל אביב בסוכנות הרכב אליה הגיע כדי לקנות BMW?
אריאל, שיחקת עבור מכבי תל אביב ופנאתינייקוס. מבחינת האווירה והכל, היכן זה היה אינטנסיבי יותר?
“במכבי. מכבי היא ככל הנראה המקום הכי לחוץ בעולם מבחינת הכדורסל, זה פשוט ככה, כי נותנים לך הכל ולא משאירים לך שום סיבה לתרץ תירוצים שלא להצליח. בפנאתינייקוס זה היה יותר לחץ מהבחינה של האוהדים שם שהם פנאטיים, אבל לא הרגשתי את זה כמו שהרגשתי את זה במכהם יכולים להחזירו ולתת לי רכב אחר. כמובן שאמרתי שהרכב מושלם ושאני מרוצה ממנו”.
אז אתה קיבלת את הרכב?
”כן, קיבלתי את הרכב והיה לי כיף לנהוג בו. זה היה רגע נחמד ומיוחד עבורי”.
ומה קרה עם הרכב לאחר מכן?
”אחרי עונה אחת במכבי תל אביב, עברתי לשחק בקבוצה אחרת והחלטתי למכור את הרכב. זה היה קרוב לסוף העונה והחלטתי שזה הזמן הנכון למכור אותו”.
ומה קרה לאחר מכן?
”אחרי שמכרתי את הרכב, קניתי לי רכב חדש והמשכתי לנהוג בו עד שהחלטתי לפרוש מהכדורגל. אני מרגיש שהחלטתי בזמן נכון ושהייתי מוכן לקבל את ההחלטה הזו”.
כב שלי יכול להיות מכבי תל אביב. כמובן שאמרתי כן, וכך קיבלתי את הרכב שרציתי”.אליי ממכבי והציעו לי לחתום על חוזה. זה היה חלום שהתגשם”.ירס שנהג להתחכך עם פרדראג דנילוביץ’, כשהוא ראה את בריסקר, הוא אמר לו ‘תקלע את הכדור ואני מכניס לך אגרוף לפרצוף’. בריסקר היה הדריימונד גרין שלנו באותו היום”.
פיני גרשון (עמרי שטיין)
אתה זוכר את המשחק של בריסקר בגליל עם 9/10 מחוץ לקשת?
“לחלוטין, אבל עבורי מדובר בערב חופשי, לא הייתי צריך לעשות דבר כי זה היה הערב שלו. היינו קבוצה, אם שחקן היה חם ידעתי לבוא אליו עם הפיק אנד רול וגם ללכת פנימה לצבע כדי שתבוא עזרה ואז להוציא לו את הכדור כדי שיקלע. היינו קבוצה”.
דימיטריס ינאקופולוס אמר לאחרונה שהקבוצה הנוכחית של פנאתינייקוס הייתה מנצחת את השושלת של מכבי ושל ספליט.
“הוא סתם מוכר את זה. אותה הקבוצה של מכבי היא אחת הקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה של הכדורסל האירופי, קל. היה לה יותר מדי כישרון וזו הסיבה שרציתי להגיע לקבוצה הזו, מייסאו באסטון, שחקן שאני יכול להיכנס איתו לצבע ולהרים לו כדור שהוא יטביע? זה מה שהיינו חסרים עם דאלאס קומג’יס, תדמיין אם היה לנו את מייסאו בקבוצות האלו של מכבי כשאני שיחקתי, אף אחד לא יוכל לנצח אותנו. על מה אתה מדבר, אף אחד לא ינצח אותנו. היו לנו קלעים, פליימייקרים, שחקנים שחודרים, היה לנו את נייט האפמן שתמיד היה עליו דאבל טים אבל אם אתה משאיר אותו פנוי זה נגמר”.
במבט לאחור, ככל שרואים את מה שהאפמן עשה מבינים עד כמה הוא היה תופעה עצומה שהוא עשה את מה שהוא עשה בגודל שלו.
“כן, נייט היה אדם שונה ועם אופי שונה, אירופה ניסתה להבין אותו. במשחק של היום שחקנים בעמדה חמש חייבים לקלוע שלשות. נייט עשה את זה, הוא לא זרק מה’פוסט’ באימונים, אלא פשוט זרק שלשות. הוא לקח את הריבאונד, רץ מצד אחד של המגרש לצידו השני, עצר ונתן מסירה יפה או שהוא זרק מעבר לקשת. נייט היה שונה, הוא היה משהו שונה שאירופה לא ראתה קודם כי השחקנים שהיו בעמדה חמש היו שחקנים גדולים ששיחקו עם הגב לסל.
נייט היה מפלצת שונה, כמעט כמו ניקולה וויצ’יץ’, היה להם אופי שונה, ניקולה היה יותר שקט ונייט היה צועק: ‘תנו לי את הכדור המז***’. הייתה להם אישיות שונה, אבל בגלל שהיו כל כך הרבה אמריקאים בקבוצה הצלחנו להתאים את עצמנו למנטליות של נייט כי אנחנו אמריקאים אז הבנו אותה, אם הוא בקבוצה בספליט והוא האמריקאי היחיד הם לא יבינו, אבל אנחנו הבנו אותו כך שזה היה קל”.
נייט האפמן (רויטרס)
מה לגבי אנתוני פארקר? הוא תמיד נראה כמו החבילה השלמה, הוא באמת היה כך?
“אנתוני פארקר כמו לברון עכשיו, הוא מה שהוא מראה לכם. הוא הגיע בשנה השנייה שלי ובשנתיים שלי איתו הוא די לקח את המנהיגות והשתלט על הקבוצה. הוא הגיע לקבוצה שהגיעה לגמר אז הוא ניסה להבין איך להפוך לחלק מהקבוצה ואז זכינו באותה השנה. בשנה השנייה שלו אפשר היה לראות אותו כבר מגיע ועולה בגישה של ‘אני הולך להשתלט על העניינים’. מבחינתי זה בסדר גמור כי אני פליימייקר ורכז שמבחינה מסורתית הוא לא סקורר אבל כשצריך משחקים גדולים אני ארים את הרמה ואנסה לקלוע כך שזה היה קל מבחינתי.
היה לו סוואג, אבל הוא היה שקט, הוא לא היה קולני, הוא לא היה גס רוח, הוא לא חגג יתר על המידה, וגם אני לא חגגתי כמו שאראס והנפתי את ידאלחו לי שהם רוצים להציע לי חוזה עבודה כדי שאוכל לקנות את הרכב. זה היה מאוד מרגש ואני זוכר את זה עד היום”.חצי הגמר, הוא הרג אותנו.
“שיחקתי עם מידלטון בג’ירונה, הוא חבר טוב שלי. הוא פתח את משחק הגמר נגד בולוניה מול רשארד גריפית’, והוא היה דומיננטי. זו הסיבה שפנאתינייקוס המשיכה לחדש לו את החוזה פעם אחר פעם. מידלטון הוא המקצוען האולטימטיבי. בזמני מ-1997 ועד 2009 לא ראיתי מישהו שהוא מקצוען יותר ממנו, אפילו לא קרוב לכך. בכל אימון פשוט הוא היה נוטף זיעה, רטוב מכף רגל ועד ראש, אף פעם לא ראיתי דבר כזה בחיי. הוא שתה רק יין, הוא לא עישן ולא עשה סמים.
מאנו ג’ינובלי (רויטרס)
“אף אחד לא ידע שהוא הלך לבית ספר לקולינריה כשהוא היה בספרד ולמד להיות שף. הוא בישל כל הזמן ומנות מהכי מדהימות שיצא לי לטעום. זה היה משעשע, בחור אפרו אמריקני בגובה 2.05 עם סינר עומד במטבח וכשהוא הגיש את האוכל המנות נראו כמו מנות במסעדות של תל אביב, זה היה מדהים. הוא היה מכין קציצות סרטנים ורוטב מאפס. ברגע שהיית טועם ישר היית מבקש עוד אחת ועוד אחת, וגם לקחת הביתה. הן היו כל כך טעימות. הוא היה האדם הראשון שגרם לי להתחיל לאכול טלה, בגלל הדרך שהוא הכין אותו. היינו אצלו בבית בג’ירונה והיינו עושים על האש עם המשפחות, אלו היו זמנים טובים עם יין טוב. כיף מאוד בספרד עם יינות טובים ומוזיקה טובה.
“ג’ירונה היא העיר השנייה הכי אהובה עלי אחרי מכבי. לא היה שם לחץ ולא היו את כל האימונים, כך שכשהגעתי לספרד יצא לי להירגע מעט ואם הקבוצה לא הייתה נסגרת הייתי נשאר בג’ירונה. ספרד מאוד נוחה עבור האמריקאים. השחקנים נהנים מאיכות החיים שם. גם בישראל, כי כולם מדברים אנגלית ואוהבים אמריקאים. החיים בישראל באמת נהדרים, יש שחקנים שפורשים ונשארים שם כמו קורי קאר. אפשר להתרגל לישראל במידה שאי אפשר במדינה אחרת, אבל ספרד במקום השני כי החיים שם טובים ולא מטרידים אותך. הייתי מתאמן בג’ירונה פעם ביום לאחר עשר שנים שבהן התאמנתי פעמיים ביום והתמודדתי עם לחץ, זה פשוט היה נחמד יותר”.
קורי קאר (שי לוי)
בשלשה של עודד קטש, דורון שפר אמר עליה שפיני גרשון אמר לכם שלא משנה מה, לא הולכים מתחת לחסימה.
“זה לא נכון. פיני אמר ללכת מתחת. אם רואים את הקלטת של המשחק, יצאנו חזק עם הגבוה כדי לגרום לו להוריד כדור לרצפה או להזיז אותו מהנקודה שלו. לאחר אותו המשחק, ז’ליקו אובראדוביץ’ אמר לי: ‘בעונה הבאה אתה משחק אצלי’, ובסופו של דבר הלכתי לפנאתינייקוס כי אובראדוביץ’ רצה להביא אותי לשם”.
התוכנית שלכם הייתה לעשות הדג’?
“כן, הגבוה יוצא החוצה ועושה הדג’ קל כי עודד לא היה כמו שהוא היה במכבי, אז הוא היה אגרסיבי יותר. כשעודד היה במכבי הוא יכול היה לזרוק מתי שהוא רק רצה ולעשות מה שהוא רצה, אבל בפנאתינייקוס זו הייתה גישה של ‘היי, אנחנו עובדים כדי להביא את הכדור לבודירוגה ואז נראה מה יקרה’, עודד לא היה שם השחקן המוביל, הוא עלה מהספסל.
“אובראדוביץ’ אולי פתח איתו במשחק הזה, אבל במשחקים רבים אחרים הוא עלה מהספסל, אז פיני אמר לנו ללכת מתחת כי הלכנו מתחת לחסימה כל המשחק והבנו את זה. לעודד לא היה את צד ימין כמו שהיה לו במכבי, הוא לא יכול היה לזרוק כל זריקה אלא רק את הזריקה הנכונה, כך שהשתמשנו באסטרטגיה הזו והבנו את המנטליות של איך עודד ישחק. ידענו שהוא לא יגיע ויקלע 30 נקודות או 20, אלא שהוא יקלע 15 או 13 משהו באזור הזה”.
ז’ליקו אובראדוביץ’ (רויטרס)
עודד פרש בגלל פציעה לאחר אותה העונה.
“כן, וזו הייתה אחת הזריקות הכי גדולות שהוא קלע בקריירה שלו, זו הייתה זריקה גדולה והיא השאירה אותו בפנאתינייקוס עם התהילה כי הוא זכה באליפות ועכשיו לאוהדי פנאתינייקוס תמיד תהיה אהבה אליו. אם פתאום היינו מנצחים, אני מכיר את פאו, הם היו אומרים שם שהוא בלוף ושסתם משלמים לו יותר מדי כסף, ככה זה בפנאתינייקוס”.
כשהזריקה של עודד נכנסה, אתה זוכר מה עבר לך בראש?
“לא, כי באותו הרגע חשבנו ‘לעזאזל’, אבל גם חשבנו שנקלע בחזרה בצד השני. ניסינו לגרום לדברים לקרות אבל לא הצלחנו והזריקה שעודד קלע פתאום נראיתה כמו הפגיון שננעץ, הזריקה שהרגה את המשחק למרות שעדיין נותר זמן על השעון כדי שנוכל לעשות משהו כדי לחזור. זה יכול היה לקרות אבל עבור עודד, כמו שאנחנו אומרים היו אלו אלוהי הכדורסל שאמרו ‘אתה תקלע את הזריקה הגדולה הזו’. הקריירה שלו נגמרה בשל פציעה והוא לא יכול היה לחזור לשחק יותר, אבל זו הייתה דרך טובה מאוד לעזוב את הכדורסל. שנה לאחר מכן, במגרש ניטרלי ניצחנו אותם, אבל זה לא באמת היה ניטרלי כי כל ישראל הייתה שם באותו הלילה כך שזה היה משחק ביתי שלנו וזו הסיבה ש’קרענו להם את התחת’”.
עודד קטש (ראובן שוורץ)
‘קרעתם’ אותם אז, ואיך לדעתך הסדרה הזו תיגמר?
“אני לא יכול לומר מי תנצח כי אני לא מכיר את הסגל של פנאתינייקוס. בגלל שמדובר באירופה, כשאין לך את יתרון הביתיות אתה בא במנטליות שונה של ‘אנחנו נז*** אותם. כשכן יש לך את היתרון אז יש גם יותר לחץ כי חייבים לנצח את המשחק. כמובן שאני מקווה שמכבי תנצח, אבל אי אפשר לדעת אף פעם. השופטים הם חלק מזה כי יכול להיות שהשופטים מגיעים מאזור מסוים שבו רגילים לשרוק שריקות על עבירות קלות ואז צריך להתאים את עצמך למשחק. אז בגלל שאני לא מכיר מספיק את שני הסגלים אני לא יכול לומר מי תנצח, אבל אני רוצה שמכבי תנצח”.
כמה מיוחד הסיפור של עודד קטש בסיפור הזה של היריבות של מכבי ופאו?
“שזו פשוט אירופה. החיים מצחיקים ולפעמים הם ישימו אותך בפוזיציה שבה תצטרך לפגוש את הקבוצות שלך מהעבר, קבוצות שאתה מכיר טוב. המשחק הכי קשה שהיה לי היה זה ששיחקתי נגד מכבי. שאראס הגיע להיכל הקטן שלנו ו’בעט לנו בתחת’, הוא פשוט השמיד את לאקוביץ’. אנתוני פארקר שהוא חבר שלי עשה איזה מהלך ‘ששבר לי את הקרסוליים’ ואז הלך והטביע על דריל מידלטון.
“אנחנו תמיד צוחקים על הדבר הזה כשאנחנו מדברים על אותן השנים אבל זה מראה שהכל יכול לקרות בכל נקודת זמן, ככה שמבחינת מכבי הם כבר רגילים לשחק ללא אוהדים. בעקבות זאת, כל משחק הוא משחק חוץ והם רגילים לכך אז אני נותן להם יתרון פסיכולוגי על פנאתינייקוס. אבל כמובן שאי אפשר לדעת כי לפעמים הדברים לא הולכים בדרך שבה חשבת שהם ילכו, נקווה שלא יסיחו את דעתם, זה הכל, פשוט אל תסיחו את דעתה של הקבוצה ומה שהשחקנים מרגישים שיתנו להם להרגיש אותו ולאפשר להם להיות השחקנים המלאים שהם רוצרק אם אני אכן מעסיק במכבי. אז כן, רציתי לקנות את הרכב ההוא, אבל לא הצלחתי”.
מה היה הרכב שלך באותם ימים?
”הייתה לי סוזוקי ויטרה, זה היה הרכב הראשון שלי כשהגעתי לישראל. זה היה רכב טוב, אני זוכר שהוא היה נוסע טוב והיה לי נוח לנהיגה איתו”.
מה היה המטרה שלך כשחקן?
”המטרה שלי הייתה להיות שחקן כדורגל מקצועי ולשחק ברמה הגבוהה ביותר. אני חושב שהצלחתי להשיג את זה ולשחק בקבוצות גדולות ובנבחרת הלאומית של סוריה”.
מה הייתה הרגעים הכי קשים בקריירה שלך?
”הרגעים הכי קשים היו כאשר נפצעתי והייתי צריך להימנע מהמגרש לתקופה ארוכה. זה היה מאוד קשה עבורי וגרם לי להרגיש כאב רב ופציעה רגשית”.
מה הייתה הרגעים הכי נפלאים בקריירה שלך?
”הרגעים הכי נפלאים היו כאשר זכיתי בתארים עם הקבוצות שבהן שיחקתי וכאשר כבשתי שערים חשובים במשחקים גדולים. גם השחקנים והמאמנים שהכרתי בדרך עזרו לי להרגיש נפלא בקריירה שלי”.
מה הייתה המשחק הכי חשוב ששיחקת?
”המשחק הכי חשוב ששיחקתי היה כאשר כבשתי שער ניצחון בדקה ה-90 והבטיחתי לקבוצתי את הניצחון. זה היה רגע מרגש וחשוב בקריירה שלי”.
מה הייתה המשחק הכי קשה ששיחקת?
”המשחק הכי קשה ששיחקתי היה כאשר נפלנו בגמר גביע והפסדנו. זה היה משחק קשה מאוד והרגשתי כאב רב כשהפסדנו”.
מה הייתה המשחק הכי מרגש ששיחקת?
”המשחק הכי מרגש ששיחקת היה כאשר כבשתי שער ניצחון בדקה ה-90 והבטיחתי לקבוצתי את הניצחון. זה היה רגע מרגש וחשוב בקריירה שלי”.
מה הייתה המשחק הכי קשה ששיחק
